לשבת בתחתית הבאר היבשה

 

 

לשבת בתחתית הבאר היבשה

חבריי הותיקים לצידי

השאלות והרצונות כבר לא משכנעים

לאן עוד אפשר להמשיך?

איך יכול להיות המשך?

 

אני יושב שם עד שאני קם, וזה בסדר.

 

ביירון קייטי וג'נאנה יוגה

ביירון קייטי היא "אשה אמריקאית ממוצעת" שעברה תקופות קשות בחייה וברגע מסוים חוותה הארה. בעקבות אותו שינוי היא גילתה שיטה המאפשרת גם לאחרים להבין את המקור לסבל של עצמם ולהתמודד איתו. במושג "סבל" הכוונה לכל מגוון הבעיות החל מבעיות פרנסה, זוגיות, בטחון עצמי ועד לשאלות הקיומיות. המקור לסבל, לדבריה, הוא בכך שאנו מאמינים במחשבות שלנו, והדרך להפסיק את הסבל הוא לחקור אותן (בעזרת דף העבודה שהיא מפרסמת באתר, באמצעות ספרים, סדנאות, אנשים שהוכשרו על ידה וכו').

מעבר למוח אין סבל

כאב הוא פיזי. סבל הוא מנטלי. בלי המוח (מיינד) אין סבל. כאב הוא רק סימן לכך שהגוף בסכנה ודורש תשומת-לב. בדומה לכך, סבל מזהיר אותנו שהמבנה של הזכרונות וההרגלים, שאנחנו קוראים לו 'האדם' (vyakti) מאויים על ידי אובדן או שינוי. הכאב חיוני להשרדות הגוף, אבל שום דבר לא מחייב אותך לסבול. הסבל הוא אך ורק תוצאה של הצמדות או התנגדות; זהו סימן לחוסר הנכונות שלנו להמשיך הלאה, לזרום עם החיים.
כפי שחיים שפויים הם ללא כאב, כך חיים קדושים הם נטולי סבל.

– שרי ניסארגדאתה, "אני הוא זה", שיחה 57

 

'חלוקת התפקידים'

שואל: האם מדיטציה תעזור לי להגיע להארה?

מהראג': המדיטציה תעזור לך למצוא את הכבלים שמחזיקים אותך, להרפות את האחיזה, להתיר אותם ולהתנתק מהעוגן. כשאינך קשור לשום דבר מילאת את חלקך. השאר ייעשה עבורך.

שואל: על ידי מי?

מהראג': על ידי אותו כוח שהביא אותך עד כאן, שהעיר בלבך את התשוקה לאמת ובמוחך את החיפוש אחריה. זהו אותו כוח שמחזיק אותך בחיים. תוכל לקרוא לו החיים או הנשגב.

– שרי ניסארגדאתה, "אני הוא זה", שיחה 17

נירוונה-שאקטם

אני לא המוח או האינטלקט. איני המחשבה או האגו הרעב. גם איני חוש השמיעה, הטעם או הראייה. אני לא השמיים, לא האדמה, לא האש, לא הרוח; כי אני תודעה ושלווה שמיימית. אני שיווה! אני התגלמות הידע והשלווה.

מציאות ואשליה

כשהרגשתי בשעורי היוגה ש"משהו חשוב קורה כאן" ניסיתי להבין מהי יוגה. מורי יוגה בארץ נוטים שלא להסביר את הצד המיסטי של היוגה. התחלתי לקרוא באנגלית באינטרנט. קראתי על "הדרך לאלוהים" אבל כחילוני המושג לא אמר לי הרבה. קראתי על "הכחדת האגו" וזה נשמע לי מעניין כי רציתי לעשות רק טוב והצטערתי כשפגעתי באחרים, אבל לא ידעתי מה נשאר כשאין "אני". קראתי על "אָטְמַן", הניצוץ האלוהי שבאדם, אבל אף פעם לא הרגשתי אותו וזה נשמע לי כמו רעיון פילוסופי-דתי. כשהגעתי למושג "פורושה" הדברים קצת התבהרו וגם נהיו מוזרים: